דפוסים שלנו, דפוסים שאימצנו
כולנו מתמודדים עם דפוסים המתפקדים כמו טורפים ושאינם מיטיבים עימנו. טורפים אלו נצמדים אלינו, ואנו חובקים אותם ומביאים את עצמנו לתחושות של קושי, תסכול וכאב. האני האמיתי שלנו, הכמיהות הנשמתיות שלנו, הופכים לטרף בידי אותם דפוסים, טורפים, ולמעשה, בידי עצמנו. כך למעשה, אנו פוגעים בעצמנו ומביאים את עצמנו למצבים של קושי, כאב וסבל.
הטורפים האלו (דפוסים איתם אנו חיים ועל פיהם אנו מנהלים את חיינו) חיצוניים לנו. הם אינם שלנו. כל השפעה מגבילה, מצמצמת, מונעת וחוסמת, אינה נמצאת בהלימה עם האמת שלנו ולכן היא קשה לנו. אותן השפעות נובעות במקורן מדמויות או אירועים (עבריים או עכשוויים) ועל כן, הן חיצונית לנו. אנו מאמצים אותן ועושים בהן כבשלנו מתוך הרגל. ההרגל הזה כה עוצמתי ומוכר לנו, עד שאנחנו מתבלבלים וטועים לחשוב כי הוא שלנו, כי הוא האמת שלנו.
ככל שאנחנו מתמידים בעבודת המודעות, בהתבוננות תוך כדי הישארות במרכז, אנו לומדים יותר על ההתנהלות שלנו במצבים שונים ועל הדפוסים בהם אנו נאחזים. אנחנו יכולים להתבונן במה שאנו חווים רגע לפני נפילה לבור מוכר וקשה. ככל שנתרגל ונפתח את היכולת הזו להתבונן תוך כדי, נוכל לאבחן מתי אנו נצמדים לדפוס שלנו, ומתי לכזה שאימצנו, דפוס המשמש לנו טורף.
נוכל, כך, לשים לב - איזו אינטראקציה או מצב מביא לכך שרגשות של אשמה, כעס, הלקאה עצמית, קנאה ועוד - חודרים לתוכנו ומאפילים על מצב רוחנו. אותם רגשות "מתלבשים עלינו", ואם זו התחושה, הרי שהם מגיעים ממקור חיצוני - הם נצמדים אלינו, הם נדבקים אלינו, הם אינם שלנו, מקורם אינו באני הפנימי האמיתי שלנו. נוכל לבדוק ולאתר היכן הם מתיישבים - בבטן, בלב או בכל מקום אחר. וכשאנו מרגישים כך, קל לנו מאד למגנט עוד סיטואציות לא נעימות ולהגביר את עוצמת הכאב.
כאן יש בידינו אפשרות בחירה. האם נבחר לאמץ ולחבק את הרגשות והמצבים הלא נעימים האלו? ואם נעשה כך, האם נפעל מתוך הרגל? רחמים עצמיים? ייאוש? האם נבחר להגיד לעצמנו, אכן, כמה שאנחנו לא בסדר, כמה שאנחנו מסכנים, לא מצליחים ולא מוצלחים? כך אנו רגילים להרגיש, האמונה הבסיסית הזו, הדפוסים החוסמים האלו, בדרך זו, מנציחים את עצמם ואת המציאות הלא נעימה הזו.
ומצד שני נוכל להחליט לבחור אחרת. בדיוק כמו בגד קטן מידי, חונק וצמוד - לפשוט אותו, להרחיק אותו מעצמנו, לזרוק אותו לפח, לתת למישהו אחר, לשרוף, לגזור - פשוט לא ללבוש אותו. כמו שיש בגדים שכבר אינם מתאימים לנו, כך אנו עשויים לגלות שדפוסים מסוימים, אינם טובים לנו כבר, אינם משרתים אותנו, ואולי אף נבין שהן מעולם לא שרתו את הטוב הגבוה שלנו, שהם לא שלנו, קיבלנו אותם, אימצנו אותם, אבל הם לא שלנו ולכן אנחנו לא מרגישים מאושרים כשאנו מתנהלים על-פיהם.
לעומת אותן תחושות וסיטואציות קשות המתמגנטות אלינו, אם נהיה מספיק ערניים לעצמנו, לרגשות שלנו, לתחושות הגוף שלנו ברגעים ובאינטראקציות בהם אנו מאושרים, מלאים, מסופקים, נבחין כי הרגשות האלו נובעים מעצמנו, מתוך-תוכנו - מהבטן, מהלב, מעמוק בפנים. אלו הם שלנו. זו האמת שלנו, כך נדע. כך אנו מרגישים שמחה אמיתית, סיפוק אמיתי, שלמות - זהו החיבור שלנו לאני האמיתי שלנו, לטוב הגבוה שלנו.
כולנו מתמודדים עם דפוסים המתפקדים כמו טורפים ושאינם מיטיבים עימנו. טורפים אלו נצמדים אלינו, ואנו חובקים אותם ומביאים את עצמנו לתחושות של קושי, תסכול וכאב. האני האמיתי שלנו, הכמיהות הנשמתיות שלנו, הופכים לטרף בידי אותם דפוסים, טורפים, ולמעשה, בידי עצמנו. כך למעשה, אנו פוגעים בעצמנו ומביאים את עצמנו למצבים של קושי, כאב וסבל.
הטורפים האלו (דפוסים איתם אנו חיים ועל פיהם אנו מנהלים את חיינו) חיצוניים לנו. הם אינם שלנו. כל השפעה מגבילה, מצמצמת, מונעת וחוסמת, אינה נמצאת בהלימה עם האמת שלנו ולכן היא קשה לנו. אותן השפעות נובעות במקורן מדמויות או אירועים (עבריים או עכשוויים) ועל כן, הן חיצונית לנו. אנו מאמצים אותן ועושים בהן כבשלנו מתוך הרגל. ההרגל הזה כה עוצמתי ומוכר לנו, עד שאנחנו מתבלבלים וטועים לחשוב כי הוא שלנו, כי הוא האמת שלנו.
ככל שאנחנו מתמידים בעבודת המודעות, בהתבוננות תוך כדי הישארות במרכז, אנו לומדים יותר על ההתנהלות שלנו במצבים שונים ועל הדפוסים בהם אנו נאחזים. אנחנו יכולים להתבונן במה שאנו חווים רגע לפני נפילה לבור מוכר וקשה. ככל שנתרגל ונפתח את היכולת הזו להתבונן תוך כדי, נוכל לאבחן מתי אנו נצמדים לדפוס שלנו, ומתי לכזה שאימצנו, דפוס המשמש לנו טורף.
נוכל, כך, לשים לב - איזו אינטראקציה או מצב מביא לכך שרגשות של אשמה, כעס, הלקאה עצמית, קנאה ועוד - חודרים לתוכנו ומאפילים על מצב רוחנו. אותם רגשות "מתלבשים עלינו", ואם זו התחושה, הרי שהם מגיעים ממקור חיצוני - הם נצמדים אלינו, הם נדבקים אלינו, הם אינם שלנו, מקורם אינו באני הפנימי האמיתי שלנו. נוכל לבדוק ולאתר היכן הם מתיישבים - בבטן, בלב או בכל מקום אחר. וכשאנו מרגישים כך, קל לנו מאד למגנט עוד סיטואציות לא נעימות ולהגביר את עוצמת הכאב.
כאן יש בידינו אפשרות בחירה. האם נבחר לאמץ ולחבק את הרגשות והמצבים הלא נעימים האלו? ואם נעשה כך, האם נפעל מתוך הרגל? רחמים עצמיים? ייאוש? האם נבחר להגיד לעצמנו, אכן, כמה שאנחנו לא בסדר, כמה שאנחנו מסכנים, לא מצליחים ולא מוצלחים? כך אנו רגילים להרגיש, האמונה הבסיסית הזו, הדפוסים החוסמים האלו, בדרך זו, מנציחים את עצמם ואת המציאות הלא נעימה הזו.
ומצד שני נוכל להחליט לבחור אחרת. בדיוק כמו בגד קטן מידי, חונק וצמוד - לפשוט אותו, להרחיק אותו מעצמנו, לזרוק אותו לפח, לתת למישהו אחר, לשרוף, לגזור - פשוט לא ללבוש אותו. כמו שיש בגדים שכבר אינם מתאימים לנו, כך אנו עשויים לגלות שדפוסים מסוימים, אינם טובים לנו כבר, אינם משרתים אותנו, ואולי אף נבין שהן מעולם לא שרתו את הטוב הגבוה שלנו, שהם לא שלנו, קיבלנו אותם, אימצנו אותם, אבל הם לא שלנו ולכן אנחנו לא מרגישים מאושרים כשאנו מתנהלים על-פיהם.
לעומת אותן תחושות וסיטואציות קשות המתמגנטות אלינו, אם נהיה מספיק ערניים לעצמנו, לרגשות שלנו, לתחושות הגוף שלנו ברגעים ובאינטראקציות בהם אנו מאושרים, מלאים, מסופקים, נבחין כי הרגשות האלו נובעים מעצמנו, מתוך-תוכנו - מהבטן, מהלב, מעמוק בפנים. אלו הם שלנו. זו האמת שלנו, כך נדע. כך אנו מרגישים שמחה אמיתית, סיפוק אמיתי, שלמות - זהו החיבור שלנו לאני האמיתי שלנו, לטוב הגבוה שלנו.
